חרדה: כשאי אפשר לשלוט בכל מה שקורה

בסרטון שלמעלה, שאורכו כארבע דקות וחצי, מסופר אותו מסע בקצרה. המאמר כאן מרחיב עליו, ואפשר לקרוא אותו גם בלי לצפות בסרטון.

החיים הם מסע, ויש בו דרך שאפשר לבחור בה גם כשהחרדה לא עוברת.

אם החרדה מלווה אותך בתקופה האחרונה, אם היא מעירה אותך בלילה, אתה לא לבד. לפעמים היא ממלאת את הראש בדאגות עד שהכול מרגיש כבד מדי, וגם אז אתה לא הראשון שמרגיש כך.

במאמר הזה נדבר על מה שהחרדה עושה בפועל, על מה שאפשר לעשות איתה, ועל שאלה עמוקה יותר שהיא פותחת.

בקצרה

• חרדה איננה כישלון רוחני ואיננה סימן שמשהו פגום בך.
• אלוהים מזמין אותך להשליך עליו את הדאגה. השלום שהוא נותן איננו תלוי בכך שהנסיבות ישתנו.
• מתחת לחרדה יש שאלה אחרת, על המרחק בינינו ובין אלוהים. היא לא נגרמה בגלל החרדה ולא תיפתר אם החרדה תעבור.
• בסוף העמוד יש שתי תפילות.
• טיפול ואמונה לא סותרים זה את זה.

כשהחרדה לא מרפה

החרדה בדרך כלל לא עוברת מעצמה, וגם לא בקצב שהיינו רוצים. אתה מריץ שוב שיחה שהייתה, דואג ממה שעוד יכול להשתבש, או שוכב בלילה בלי להירדם כי המחשבות לא מאטות. לפעמים היא מופיעה כלחץ בחזה, ולפעמים כתחושה שקטה שמשהו לא בסדר, גם בלי שאפשר להסביר מה.

יש דברים בחיים שאין להם פתרון ברור: הפרנסה, הבריאות, מערכות יחסים, ולפעמים גם המחשבה על המוות עצמו. ואז נוצרת תחושה שהכול תלוי בך.

אולי תזהה כאן משהו מהחיים שלך:

• מחשבות שחוזרות ולא נותנות מנוח
• דאגה ממה שעוד עלול לקרות
• תחושת הצפה מדברים שפעם היו פשוטים
• קשיי שינה או חוסר יכולת לנוח
• לחץ שקט אבל קבוע שלא מתפוגג

הרבה אנשים מרגישים כך גם אם הם לא אומרים את זה בקול.

זה לא אומר שמשהו פגום בך. זה אומר שאתה נושא יותר ממה שאדם אמור לשאת לבד.

למה זה מרגיש כל כך כבד

בבסיס החרדה עומדת בדרך כלל עובדה אחת פשוטה וכואבת: אנחנו לא שולטים בהכול.

אנחנו רוצים תשובות, יציבות, ולתקן את מה שנמצא מולנו. אבל החיים לא תמיד משתפים פעולה, וכמה שמתאמצים יותר להחזיק הכול, כך זה נעשה כבד יותר. וצריך להודות שלפעמים אנחנו לא שולטים אפילו ברגשות שלנו.

כותב המזמור הזה הכיר את התחושה מבפנים:

בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי׃ (תהילים צ״ד 19)

שים לב למה שלא כתוב כאן. לא כתוב שהמחשבות נעלמו, אלא שבתוך ריבוי המחשבות הייתה נחמה.

אתה לא נועדת לשאת את זה לבד

אפשר לבוא לאלוהים בתוך הדאגה. לא אחריה, ולא רק כשהכול מסודר. גם בלי תשובות, וגם בלי אמונה שמרגישה חזקה.

קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב וְאֶת־דַּכְּאֵי־רוּחַ יוֹשִׁיעַ׃ (תהילים ל״ד 19)

שים לב אל מי הפסוק פונה: אל מי שנשבר, ולא אל מי שהתחזק. זו הזמנה, ואפשר להיענות לה גם מהמקום שאתה נמצא בו כרגע.

תפילה וטיפול אינם מתחרים

אם אתה בטיפול, נוטל תרופות או שוקל לפנות לעזרה מקצועית, אין בזה שום סתירה לאמונה.

חרדה איננה כישלון רוחני. היא איננה עדות לחוסר אמונה, והיא איננה סימן שאלוהים כועס עליך. פנייה לרופא, לפסיכולוג או לקו סיוע היא צעד נכון, ואנחנו מעודדים אותו.

ואם אתה רוצה לשמוע איך המסע הזה נראה אצל מישהי אמיתית, סיפורה של ניקול נמצא כאן באתר.

מה שישוע אמר על שלום בתוך הפחד

השאלה מה עושים עם כל זה לא חדשה. לפני כאלפיים שנה, בלילה שלפני מותו, אמר ישוע לתלמידיו הקרובים משפט שאנשים נאחזים בו עד היום. הדברים מובאים בברית החדשה, בבשורת יוחנן:

שלום אני משאיר לכם, את שלומי אני נותן לכם; לא כדרך שהעולם נותן אני נותן לכם. אל נא ייחת לבבכם ואל יירא. (יוחנן י״ד 27)

במבט ראשון זה יכול להישמע כמו נחמה זולה. אבל ישוע לא ניסה לעקוף את המציאות. חבריו הקרובים נטשו אותו, אחד מהם הסגיר אותו. והברית החדשה לא מסתירה שהלילה האחרון שלו היה קשה: הוא לא ניגש אליו בשלווה, אלא במצוקה ממשית. ומתוכה הוא התפלל:

אבי, אם תרצה, העבר נא מעליי את הכוס הזאת. אך אל יהא כרצוני כי אם כרצונך. (לוקס כ״ב 42)

זו לא הייתה השלמה, וגם לא שלווה שאין לנו גישה אליה. זו הייתה אמון מתוך מצוקה, והוא שילם עליו את המחיר המלא.

מתחת לחרדה נמצאת שאלה אחרת

עד כאן דיברנו על החרדה. עכשיו צריך לומר משהו אחר.

אלוהים לא מבקש ממך לשאת את זה לבד. הוא מזמין אותך להעביר את זה אליו.

הַשְׁלֵךְ עַל־יְהוָה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ (תהילים נ״ה 23)

איך מעבירים אליו את זה בפועל? בפשטות שכמעט מביכה: מדברים איתו. לא בנוסח מיוחד ולא במילים גבוהות. אומרים לו ממה אתה מפחד, מה מעיק, מה לא נותן לישון. זה כל מה שתפילה היא. אפשר לעשות את זה בדרך לעבודה, ואפשר באמצע הלילה. ובהמשך העמוד יש תפילה כתובה למי שרוצה מילים להתחיל בהן.

וזה לא דימוי בלבד. השלום שאלוהים נותן הוא דבר ממשי, והוא לא תלוי בשאלה אם הנסיבות שלך השתנו. זה גם מה שראינו במזמור למעלה: הנחמה שם לא באה במקום המחשבות, אלא בתוכן. מה שאיננו יכולים להבטיח לך הוא מתי, ולא נעמיד פנים שכן.

וכשאנחנו מדברים כאן על שלום, אנחנו לא מתכוונים רק לתחושת רוגע. מה שמוצע כאן הוא קודם כול שלום עם אלוהים, קשר שהושב על כנו. מתוך הקשר הזה אלוהים נותן גם את נוכחותו ואת נחמתו בתוך הפחד, גם כשהנסיבות והתחושות לא משתנות מיד.

אבל כאן עולה שאלה שאי אפשר לדלג עליה. אם השלום הזה מתחיל בקשר עם אלוהים, מה קורה אם משהו חוצץ בינינו ובינו?

כי מלבד הדאגה, כולנו נושאים עוד דבר. לא רק פחד, אלא גם מה שעשינו ומה שהיינו רוצים לבטל. התנ״ך קורא לזה חטא, ולא במובן של טעות או חולשה, אלא במובן של הפרה של רצון אלוהים ומרידה בו.

וזו לא שאלה של אנשים מסוימים. כך כתוב בקהלת:

כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה־טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃ (קהלת ז׳ 20)

לחטא הזה יש תוצאה. ישעיהו אמר את זה לעמו שלו, ולא על עם אחר, והוא תיאר מצב שנכון לכל אדם:

כִּי אִם־עֲוֺנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ׃ (ישעיהו נ״ט 2)

זה מרחק אמיתי, והוא לא ייסגר מעצמו ולא ייסגר בזה שנשתדל יותר. הוא גם לא נגרם בגלל החרדה, והוא לא יתוקן אם החרדה תיעלם מחר בבוקר.

זו הבעיה שאליה בא ישוע.

זה הרבה לקלוט בבת אחת, ואין צורך להעמיד פנים שכבר השתכנעת. גם אחרי שקראת את כל מה שכתוב כאן, החרדה שאיתה הגעת אולי עדיין שם. אבל אם אתה רוצה לדעת מה אנחנו מציעים ולמה, זה מה שבא עכשיו.

מי הוא ישוע

ישוע איננו רק אדם צדיק, נביא או מורה. הוא בן האלוהים, אלוהים עצמו, שנעשה אדם ממש, בשר ודם. הוא לא נברא, ואין הכוונה שאלוהים הוליד בן כדרך שאדם מוליד. הוא היה מאז ומעולם, והוא בא.

אנחנו יודעים שזו הטענה הקשה ביותר במאמר הזה, ואנחנו לא מנסים לעקוף אותה. אנחנו גם לא מנסים להוכיח אותה כאן. אם זו השאלה שמעניינת אותך עכשיו יותר מכול, מיהו ישוע הוא המקום להמשיך בו.

מה הוא עשה בפועל

ישוע לא בא כדי לייסד דת חדשה, ולא כדי למחוק את זהותך היהודית או לנתק אותך מעמך. הוא בא כדי לשלם מה שאנחנו לא יכולנו לשלם.

ישעיהו כתב פרק שקוראים בו זה מאות שנים. אנחנו לא מבקשים לשכנע אותך במה שכתוב בו, אלא להזמין אותך לקרוא אותו בעצמך:

וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ׃ (ישעיהו נ״ג 5)

הרפואה שם איננה רפואה לנסיבות, אלא למרחק עצמו. וזה מה שקרה: ישוע מת מוות ממשי, לא בתור מחווה של הזדהות עם הסבל שלנו, אלא במקומנו, ונשא את העונש שהיה מגיע לנו.

שלושה ימים אחר כך הוא קם מן המתים, בגוף, בעולם הזה. הקבר היה ריק. יש לזה שתי משמעויות. המוות איננו המילה האחרונה, ומי שנותן בו את אמונו מקבל חיי נצח. ואם אחת החרדות שלך היא המוות עצמו, זו התשובה היחידה שאי פעם ניתנה לה באמת: לא הכחשה של המוות, אלא תחייה וחיי נצח.

מה נדרש ממך, ומה לא

התורה והמצוות הן מתנת אלוהים לישראל, והמסורת היהודית איננה דבר ריק. אבל הן לא נועדו לסגור את המרחק שישעיהו תיאר, והן לא יכולות לסגור אותו. גם מעשים טובים וכוונות טובות לא יכולים. אין דרך להרוויח את זה.

הדבר היחיד שנדרש הוא אמון. לא הסכמה שכלית ולא רגש עז, אלא להישען עליו ועל מה שהוא עשה. והתשובה, החזרה מהחטא, איננה התנאי שאתה צריך למלא קודם. היא מה שצומח מתוך האמון הזה אחר כך.

וישוע איננו מסלול אחד מכמה. הוא הדרך שאלוהים פתח, ואין דרך אחרת להגיע אל האב. כך אמר ישוע עצמו, בבשורת יוחנן:

״אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי.״ (יוחנן י״ד 6)

וצריך לומר גם את הצד השני, לא כדי להפחיד אותך אלא מפני שזה נכון: מי שדוחה את מה שישוע עשה נשאר בצד השני של אותו מרחק, הפרדה מאלוהים, וגם המוות איננו סוגר אותה.

שתי תפילות, ולא אותו דבר

אם אתה עוד לא יודע מה אתה מאמין

אם קראת עד כאן ואתה עוד לא יודע מה אתה חושב על ישוע, זו התפילה שלך. היא לא מחייבת אותך לשום דבר ולא אומרת שהחלטת משהו.

אלוהים,

עוד לא ברור לי במה להאמין, וגם לא ברור לי אם כך מתפללים.

אין לי כוח. הראש שלי לא נח, וקשה לי להחזיק את הכול.

אם אתה שומע אותי, תהיה כאן איתי בזה, בבקשה.

תן לי כוח לעבור את היום הזה.

ואם יש דברים שעוד לא ברורים לי, עזור לי לראות אותם באמת.

אם אתה כן רוצה לקחת את הצעד

זו תפילה אחרת לגמרי, ולא כדאי להתפלל אותה בטעות. היא אומרת שאתה מפקיד את עצמך בידי ישוע ומאמין במה שהוא עשה. אם זה לא מה שאתה מתכוון לומר, אין שום בעיה לחזור אליה ביום אחר.

אלוהים, אבי,

באתי אליך כמו שאני. חטאתי לך, והחטא הזה הפריד ביני ובינך, ואין לי במה לכסות אותו מצדי.

ליבי מאמין שישוע, בנך, מת במקומי ונשא את מה שהיה מגיע לי, ושהוא קם מן המתים.

בו שמתי את מבטחי, ולא במעשים שלי או במה שהצלחתי להיות.

סלח לי, ולמד אותי לפנות את הגב לחטא, גם כשקשה לי.

תודה שנתת לי במתנה את מה שאי אפשר היה להשיג בכוחות עצמי.

מעכשיו, חיי בידיך. אמן.

אם התפללת את התפילה השנייה בכוונה, גם אם עם ספקות, קרה משהו ממשי. לא המילים עשו את זה ולא ההרגשה שלך, אלא נאמנותו של האב ומה שישוע השלים. הכתובים מבטיחים שכל מי שקורא אליו אינו נדחה. האב שמע אותך.

בבשורת יוחנן ישוע אומר את זה על מי שמאמין לאב ששלח אותו:

אמן אמן אני אומר לכם, השומע את דברי ומאמין לשולחי יש לו חיי עולם, ואינו בא במשפט כי אם עבר ממוות לחיים. (יוחנן ה׳ 24)

הביטחון הזה איננו נשען על החוזק שלך ולא על מה שתצליח להרגיש מחר. הוא נשען על מה שישוע השלים ועל נאמנותו של האב.

עשית צעד היום

זה לא מובן מאליו שהגעת עד כאן. למי שנושא חרדה, לקרוא כל כך הרבה ולשבת עם השאלות האלה דורש יותר ממה שזה נראה מבחוץ.

למי שהתפלל את התפילה השנייה, זו התחלה של קשר עם אלוהים. היא לא גורמת לכל דבר קשה להיעלם בבת אחת, והיא כן אומרת שאתה לא מולם לבד. והחרדה? היא אולי לא נעלמה ברגע הזה, אבל היא כבר לא הדבר שאתה מולו לבד. יש עכשיו אל מי לחזור איתה, כל יום מחדש.

והוגן שתדע גם את זה: הצעד הזה יכול לעלות לך במשהו. יש מי שהאמון בישוע השפיע על היחסים שלו עם המשפחה ועל מקומו בקהילה. אנחנו לא מבטיחים דרך חלקה. אנחנו כן אומרים שאתה לא הולך בה לבד, ושיש בישראל קהילות של יהודים המאמינים בישוע. אפשר למצוא קהילה.

ואם עדיין לא השתנה כלום בהרגשה, זה לא אומר שמשהו לא עבד. זה תהליך, ואין שום צורך למהר בו. ואם אתה עוד לא יודע מה אתה מאמין, גם זה בסדר.

אם אתה מלווה מישהו עם חרדה

אם הגעת לכאן בגלל מישהו אחר, בן זוג, ילד או חבר, כמה דברים שכדאי לדעת. חרדה איננה בחירה ואי אפשר לשכנע מישהו לצאת ממנה. מה שעוזר בדרך כלל הוא נוכחות בלי תנאים ובלי עצות שלא ביקשו. אל תתקן, אל תסביר למה זה לא הגיוני, ואל תגיד שאם רק יהיה יותר אמון זה יעבור. זה לא נכון, וזה פוגע. אם אתה מתפלל בשביל האדם הזה, זה דבר טוב. אם אתה גם עוזר לו להגיע לעזרה מקצועית, זה דבר טוב לא פחות.

שאלות שחוזרות

למה החרדה מחריפה בלילה?

אצל חלק מהאנשים החרדה מחריפה בלילה, כשהסחות הדעת פוחתות, העייפות גוברת והמחשבות שנדחקו הצדה חוזרות. דאגה שהייתה נסבלת בצהריים יכולה להרגיש עצומה בחצות. יש מי שמוצא שתפילה לפני השינה עוזרת, לא כי הבעיות נפתרו אלא כי הן הונחו במקום אחר.

מה כתוב על דאגה וחרדה בתנ״ך ובברית החדשה?

לא מעט. באיגרת אל הפיליפים כתוב:

אל תדאגו לשום דבר, כי אם בכל דבר הציגו משאלותיכם לאלוהים בתפילה ובתחנונים ובהודיה. ושלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע. (אל הפיליפים ד׳ 6–7)

שים לב: זו לא נזיפה במי שדואג, אלא הזמנה להביא את הדאגה אל אלוהים. התשובה שחוזרת שם איננה להתאמץ יותר, אלא לתת אמון.

אם אאמין, החרדה תיעלם?

לא בהכרח, ולא נגיד לך אחרת. אצל רוב האנשים זה לא מה שקורה. מה שכן מובטח הוא קודם כול שלום עם אלוהים, קשר שהושב על כנו, ומתוכו נוכחות ונחמה בתוך החרדה, כך שאתה לא נושא אותה לבד. ומה שמשתנה עם הזמן הוא איך אתה נושא את זה, ועם מי.

אפשר לבוא לאלוהים גם עם ספקות?

כן. אמונה איננה היעדר ספק, היא לעשות צעד גם כשאין ודאות. בברית החדשה מסופר על אב שבא אל ישוע בגלל בנו, ואמר לו משהו שנשמע כמו סתירה: ״מאמין אני, עזור נא לי בחסרון אמונתי!״ (מרקוס ט׳ 24). הוא לא נדחה.

אמונה בישוע אומרת שאני מפסיק להיות יהודי?

לא. ישוע היה יהודי, כל תלמידיו הראשונים היו יהודים, ואנחנו מאמינים שהוא משיח ישראל. אמונה בו לא מוחקת את המוצא שלך ולא את השייכות שלך לעם ישראל. יחד עם זה, הוגן לומר שיש משפחות וקהילות שרואות את זה אחרת, ולכן הצעד הזה יכול לגבות מחיר. בישראל יש יהודים רבים שמאמינים בישוע וממשיכים לחיות כיהודים בתוך העם שלהם.

התפללתי ולא הרגשתי כלום. זה אומר שזה לא עבד?

לא. מה שקרה לא תלוי בהרגשה שבאה או לא באה איתו. יש מי שמרגיש משהו מיד, ויש מי שלא מרגיש כלום במשך זמן. הביטחון לא נשען על התחושה שלך, אלא על נאמנותו של אלוהים.

איך אני יודע אם באמת קיבלתי החלטה?

אין הרגשה מסוימת שצריך לחכות לה. נוסח התפילה אינו מושיע; ישוע מושיע את מי שבא אליו באמון. אם התפללת בכוונה, זה מה שקרה. אפשר לספר לנו באמצעות אחד הכפתורים למטה ונשמח לעזור לך בצעד הבא.

חשוב שתדע: אנחנו לא יועצים מקצועיים ולא נותנים מענה למצבי חירום. אם תכתוב לנו דרך אחד הכפתורים, אחד מאנשי הצוות שלנו יקרא את דבריך ויענה לך במייל בתוך יומיים־שלושה.

גם אם אתה נושא את זה כבר הרבה זמן, אתה לא חייב לשאת את זה לבד.

אם התפללת עכשיו, או שאתה רוצה להבין יותר, ספר לנו דרך הכפתור ״רוצה לדעת יותר על ישוע״. אם יש לך שאלה שאתה מסתובב איתה, אפשר לשלוח אותה דרך ״הגש שאלה״. ואם אתה רק צריך שמישהו יתפלל בשבילך היום, לחץ על ״אנא התפלל בשבילי״. ספר כמה שנוח לך, בלי לחץ ובלי שיפוט.

החרדה אומרת לך שאין טעם לפנות, שאתה מטריד, שאף אחד לא באמת רוצה לשמוע. זה לא נכון. האנשים שבצד השני של הכפתורים האלה כן רוצים.